פסק-דין בתיק ע"פ 5921/12

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על הכרעת דין שניתנה ביום 15.2.2012 בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נ' סולברג) בת"פ 326/09.

           בהכרעת הדין הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות הבאות: חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); פציעה - עבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין (שתי עבירות); איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; והפרת הוראה חוקית - עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

           בגזר הדין הושתו על המערער העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל (בניכוי שמונה חודשים ו-16 ימי מעצר); 10 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור המערער עבירה כלשהי שיש בה יסוד של אלימות, לרבות אלימות מילולית; קנס כספי בסך 1,000 ש"ח; פיצוי כספי לטובת משפחת המתלוננים בסך 10,000 ש"ח. בנוסף הופעל עונש מאסר על תנאי קודם של 18 חודשים שנגזר על המערער בת"פ (מחוזי י-ם) 2130/06, חציו בחופף וחציו במצטבר, באופן שהמערער ירצה בסך הכול 25 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו.

העובדות לפי כתב האישום

1.        אבישי ועידן ברוך הם בניו של בנימין ברוך (להלן בהתאמה: אבישי, עידן ו-בנימין וביחד: המתלוננים). בין המערער לבין אבישי ובני משפחתו הייתה מערכת יחסים עכורה קודמת. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היה המערער אמור לשהות בשבתות בתנאי מעצר בית בבית הוריו בפיקוח אחד מהוריו עד השעה 19:00 בערב.

2.        ביום שבת 24.1.2009 בסמוך לשעה 15:30 בצהריים הגיע המערער למגרש כדורגל בו שהה עידן. המערער ניגש לעידן מאחור והיכה אותו בראשו פעמיים באמצעות אגרופיו. לאחר מכן צעק המערער לעבר עידן "אני אשרוף לכם את הבית" ו-"אתה לא תבוא יותר למגרש". לאחר שעידן השיב לו כי ימשיך לבוא למגרש הכדורגל, הוסיף המערער לאיים עליו במילים: "אם תבוא למגרש אני אראה אותך בשבת ואז זה לא יהיה שתי מכות אלא משהו שאתה לא תשכח".

3.        בהמשך אותו יום, סמוך לשעה 18:00, פגשו עידן ובנימין במערער ובקטין נוסף (להלן: הקטין). לאחר שבנימין שאל את המערער מדוע היכה את בנו עידן, התפתחה בין השניים תגרה, שבמהלכה החל המערער להכות את בנימין באגרופים בכתפו ובפניו. בהמשך הרים המערער אבן והחל להכות באמצעותה את בנימין בראשו. עידן שהיה במקום קרא לאבישי. כשהגיע אבישי למקום החלו המערער והקטין ליידות אבנים בצוותא חדא לעבר אבישי, עידן ובנימין. המערער הרים אבן נוספת והשליך אותה ממרחק קצר לעבר פניו של אבישי, תפס בחולצתו ואמר לו "אתה יודע שאתה מת". לאחר מכן נמלט המערער מהמקום.

4.        כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו לאבישי חבלות ושבר בלסתו שהצריך ניתוח ואשפוז בבית החולים. לבנימין נגרם חתך בראש שהצריך תפרים, ובנוסף נגרמו לו חבלות בכתף וביד שמאל. לעידן נגרמו חבלות בפנים ובגב שטופלו בבית חולים.

           לאור זאת, הואשם המערער בביצוע העבירות שפורטו ברישא.

תשובת המערער לכתב האישום

5.        המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום. נטען כי יציאתו של המערער מביתו לא בוצעה בניגוד לתנאי חלופת המעצר כפי שנטען בכתב האישום, אלא בוצעה בהתאם לסייגים שנקבעו בהחלטת בית משפט וכי "לכל היותר אולי מדובר בסטייה קלה מאחד התנאים שבסייגים". המערער אישר שעבר דרך מגרש הכדורגל ושהיה עימות בינו לבין עידן, אך כפר בביצועם של יתר המעשים המיוחסים לו בנוגע לעידן. אשר להתרחשות המאוחרת טען המערער כי התיאור בכתב האישום "מהווה עיוות של מה שבאמת היה", כשלגרסתו המתלוננים ארבו לו במכוון במטרה לפגוע בו על רקע התקרית במגרש הכדורגל. המערער טען עוד כי הוא זה שהותקף על ידי השלושה ונאלץ להגן על עצמו, וכי האבן שממנה נפגע אבישי הושלכה על ידי הקטין שהיה במקום, אשר ביקש להגן על המערער מפני המכות הקשות שספג מהמתלוננים. המערער טען שכל פעולה אלימה שננקטה על ידיו במהלך האירוע הייתה במסגרת הגנה עצמית לאחר שהותקף קשות על ידי שלושה אנשים שהמתינו לו במארב.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

תמצית פרשת התביעה

6.        עדותו של עידן: בית המשפט המחוזי קבע כי בא כוח המערער עשה כל שביכולתו להוציא את עידן משיווי משקל וכי מדובר באדם מורכב שעברו אינו נקי. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי שניתן היה להתרשם היטב ממהימנותו של עידן. בית המשפט מצא כי עידן מסר בעדותו גרסה התואמת את האמור בכתב האישום. נקבע כי דברים שאמר בצר לו כתוצאה מחקירה נגדית תוקפנית לא גרעו מאמינות דבריו וכי גרסתו לא נסתרה. עוד נקבע כי עדותו של עידן קושרת את הקטין לאירוע אבל מבחינה בין מעורבותו השולית של הקטין לבין מעורבותו הדומיננטית של המערער. עוד נקבע כי עדותו של עידן מתיישבת עם גרסאותיהם של אבישי ובנימין ושל נכדתו הקטינה של בנימין כפי שניתנו במשטרה בסמוך לאחר קרות האירוע, להבדיל מהגרסאות המאוחרות שמסרו. עוד נקבע כי מעדותו של עידן ניתן היה להבחין בתחושת הפחד שאחזה בו במהלך האירוע עצמו, כמו גם בחששות הממשיים שלו לאחר האירוע שהובילו להגשת תלונה רק יומיים מאוחר יותר.

7.        עדותו של בנימין: בית המשפט המחוזי קבע כי גרסתו הראשונית של בנימין במשטרה הינה חד משמעית ושיקפה את הדברים כהווייתם כפי שהם מתוארים בכתב האישום. נקבע כי יום למחרת שב בנימין למשטרה לצורך השלמת פרטים, אז שב ואישר את הודעתו פעם נוספת. נקבע כי מהודעותיו של בנימין במשטרה עולה גרסה ברורה לפיה האבנים שפגעו בראשו היו אבנים שיידה המערער וכי חלקו של הקטין באירוע היה קטן משמעותית מחלקו של המערער. נקבע כי רק בחלוף חצי שנה לאחר האירוע, במסגרת שיחת הכנה לקראת עדותו במשפט, טען בנימין לראשונה כי אינו בטוח אם האבנים שפגעו בראשו היו אלה שיידה המערער או שמא מדובר באבנים שיידה הקטין. עם זאת, נקבע כי גם בהודעתו השלישית וגם בעדותו בבית המשפט, לאחר ששינה לכאורה את טעמו, חזר על מסגרת הסיפור במלואה ואישר כי הוא עומד מאחורי הודעותיו הקודמות. נקבע כי נימוקי המאשימה מצדיקים לקבל את הודעותיו של בנימין במשטרה ולהעדיפן על פני עדותו בבית המשפט מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). בית המשפט המחוזי קבע כי הסיבה לשינוי שחל בגרסתו של בנימין היא חששו מנחת זרועו של המערער.

8.        בית המשפט המחוזי אף מצא חיזוק לגרסתו הראשונה של בנימין בכך שמהודעתו של הקטין במשטרה עולה כי הוא יידה רק אבן אחת על אבישי שפגעה בפניו, ולכן הגרסה שביקשה ההגנה להעמיד בשלב מאוחר - לפיה הקטין 'לקח על עצמו' את התיק - אינה מתיישבת עם הודעת הקטין במשטרה. בנוסף נקבע כי המערער עצמו לא קשר את הקטין בהודעתו האחרונה במשטרה לפגיעה כלשהי במי מהמתלוננים וכי הטענה שהקטין יידה אבנים ושחלקו באירוע גדול מחלקו של המערער הינה טענה מאוחרת שעלתה לראשונה בדיוני המעצר.

9.        עדותו של אבישי: גם לגבי אבישי נקבע כי הודעתו הראשונה במשטרה הייתה אותנטית ועלתה בקנה אחד עם הודעותיהם הראשונות של בנימין ועידן. נקבע כי גם אבישי, כמו בנימין, שינה את גרסתו כשזומן לפרקליטות לצורך שיחת הכנה לקראת המשפט וטען שהוא לא בטוח מה בדיוק אירע. עם זאת, צוין כי גם כשביקש אבישי לחזור בו מהודעתו הראשונה עדיין נותרה עיקר גרסתו זהה. לאחר סקירה מדוקדקת של השינויים שחלו בגרסתו של אבישי, קבע בית המשפט המחוזי כי המניע לשינוי בגרסה ברור ונובע מחשש מפני המערער. בית המשפט לא התעלם מעברו הפלילי של אבישי ומרקעו המשפחתי אך קבע כי חרף האמור ניתן לתת אמון בגרסתו הראשונית.

10.      עדות נכדתו של בנימין (להלן: הקטינה): בית המשפט המחוזי ציין כי על פי הודעת הקטינה במשטרה היא ראתה את כל האירוע מחלון דירת השכנה. בהודעה זו תיארה הקטינה כי ראתה את הכאתו של בנימין בחפץ כהה ובכלל לא הזכירה את הקטין. בית המשפט ציין כי היה זה מעמד מביך ומעיק בבית המשפט כשהקטינה חזרה בה מן ההודעה, תוך שהיא טוענת שוב ושוב שאינה זוכרת את שאירע. בית המשפט קבע כי ניכר היטב שהקטינה פוחדת וכי חזרתה מהודעתה נובעת מפחד זה. עוד נקבע כי ניתן לקבוע על בסיס עדותה של הקטינה כי גם אם היה לקטין חלק באירוע, הרי שמדובר במעורבות מזערית.